גישור אינו מושג חדש. לא מכבר "גילה" המשפט הישראלי את עולם הגישור ואת חשיבותו לשמש אמצעי ליישוב סכסוכים בתור חלופה להליך המשפטי האדברסרי. עם זאת, עד היום הוענקה תשומת לב מועטה יחסית בספרות העיון בישראל לרלבנטיות של הגישור בתור חלופה ליישוב סכסוכים הקשורים בעיקרם לעולמם של אזרחים ותיקים וזקנים.
מדובר בעולמות תוכן משפטיים שאף על פי שאינם מתייחדים לזקנים דווקא, הם באים לידי ביטוי הלכה למעשה במיוחד בגילים המתקדמים. עולמות תוכן אלה מכילים סכסוכים משפטיים הנוגעים להיבטי משפחה ולטיפול וקשורים למשל לסידורים מוסדיים, לצוואות ולירושות, לתכנון כלכלי ולתכנון רפואי בשלבי החיים האחרונים ולהסכמי טיפול בגיל המבוגר.
תכליתו של מאמר זה היא להציג טיעון הגורס כי מן הראוי להעמיק את ההכרה בכלי הגישור כאמצעי בעל חשיבות רבה ליישוב סכסוכים הנוגעים במיוחד לחייהם של זקנים, ולהרחיב את השימוש בו בהקשר של יחסי הטיפול והדאגה לגופם, לרכושם ולאורחות חייהם. טיעון זה מופנה לא רק למערכת השיפוט, אלא גם כלפי קשת רחבה של בעלי מקצוע טיפוליים, הנמצאים בקהילה ובמסגרות מוסדיות, והנאלצים לא אחת להתמודד עם מחלוקות שבין זקנים ובין בני משפחתם או עם מי שמטפלים בהם הלכה למעשה.
